כרוניקה של - שוב 

"שוב חגגתי יום הולדת והפעם... 34

שוב אני לבד...

שוב פניתי לשלושה חמודים באינטרנט ואף אחד מהם לא ענה לי...

שוב אמא שלי מתקשרת לשאול "מה קורה? מה חדש ?"...

שוב אני מפחדת שאצטרך להיות אם חד הורית...

שוב פנו אלי באינטרנט כל העקומים שבאתר...

שוב קיבלתי הזמנה לחתונה למיכלי ובן זוגה... וכשהלכתי לבד כולם אמרו לי "בקרוב אצלך"

שוב יצאתי עם ההוא שידעתי מראש שהוא ישבור לי את הלב... והוא שבר...

שוב יצאתי לבליינד דייט עם זה ששם בכרטיס תמונה של דוגמן, ואבא שלי נראה יותר טוב...

שוב שמעתי את השכנות מתלחשות להן מאחורי הגב "זו גלמודה"...

שוב יצאתי עם החנון שפנה אלי, לפחות אוכל לספר שיצאתי לדייט...

שוב נשברתי ועשיתי את זה עם הנשוי מהקומה השלישית... הוא הבטיח לי שיעזוב אותה...

שוב חשבתי שבאמת היה דייט מדהים, שנון ומצחיק... עד ל- sms שאמר "תודה אבל"...

שוב סיפרתי לו בפגישה הראשונה על אמיר, שהיה אהבת חיי, ושאין מי שישווה לו...

שוב אמא שלי הלכה להשטח על קברי צדיקים, למה זה מגיע לה...

שוב כל כך התרגשתי ששתקתי כמו דג וגם הזעתי כל הדייט...

שוב היה לי דייט נורא, וראיתי בעיניים שלו שהוא מחכה כבר ללכת הביתה והוא רק מנומס...

שוב אחי המתוק הציע לי לקנות כלב..." לפחות יהיה מי שיכשכש בזנב כשתחזרי הביתה"...

שוב אחרי שבוע, שהיו בו 3 דייטים הוא נעלם, כאילו בלעה אותו האדמה..

שוב גם למספר חסום הוא לא עונה...

שוב התבטל הדייט שלנו כי הילדה שלו חולה והיא רוצה רק את אבא...

שוב חברתי הטובה אומרת לי שצריך להתפשר...

שוב הוא היה מוכן להיפגש רק אצלי בבית באמצע השבוע ואני חושבת שהוא נשוי...

שוב אני מפחדת להיפגע...

שוב אמא שלי מציעה שנלך למכשפה שתבטל את עין הרע...

שוב הוא אמר לי אחרי שבוע "זה לא את , זה אני... מגיע לך יותר טוב"...

שוב פנה אלי באינטרנט ילד בן 18 " אני מחפש מורה ונראה לי שאת מחפשת תלמיד"...

שוב הוא נישק אותי על הפה בסוף הדייט ולא היה לי נעים להגיד לו ... לא!!

שוב ידעתי בשנייה הראשונה שנפגשנו ..."זה לא זה"

שוב מצאתי את עצמי בלוויה בודקת אם יש חתיכים...

שוב דיברנו שעתיים וחצי בטלפון אבל לא הצלחנו לקבוע דייט ראשון...

שוב אני פוחדת שאולי אין אף אחד שם בשבילי...."


לתת ל"שוב" לנהל את חיינו זו לא הדרך. נכון שצריך מזל בחיים ושיש סיכוי אמיתי שהאביר על הסוס הלבן עדיין רוכב בדרך אלייך וכדאי להישאר בבית ולחכות לו אבל... סביר יותר שצריך לקחת את המושכות לידיים ולקחת אחריות על חיינו. ה"שוב-ים" שחוסמים אותנו, מפריעים לנו ועוצרים אותנו מלמצוא שותף לחיים, לא ייעלמו אם לא נעזור להם להעלם.

השקעת המשאבים והאנרגיה בכל ה"שוב-ים" האלה כל כך מתישה, שצריך למצוא דרך אחרת ועדיף חדשה. הרי מה שניסינו עד היום לא ממש נחל הצלחה, אז למה לא לצאת מהריבוע?... קצת לחשוב אחרת לנהוג אחרת, מה כבר יכול לקרות.

בחלק מהמקרים אנחנו לא מוצאים את בן הזוג כי אנחנו בטוחים שכשנמצא אותו הוא יפתור לנו את כל הבעיות שלנו. לא את הבעיות הכלכליות כי בצד הזה אנחנו דווקא די מסודרים. מה שאנחנו מחכים לו הוא לזה שיביא את ה"שקט"... ה"מנוחה והנחלה" שיכריז על סוף החיפוש... עכשיו כבר אפשר להישען אחורה ולהנות (זה לא ממש כך אבל זה עניין לטור אחר), אבל במסע הזה אנחנו צריכים קודם כל לפתור עם עצמנו את מה שדורש פיתרון.

תמיד חינכו אותנו שמה שצריך לקרות יקרה, ושלכל דבר יש את הזמן שלו. אבל יש דברים שלהם אין את כל הזמן שבעולם וגם אם יש לנו את כל המזל שבעולם אם לא נדע לקבל אותו יכול להיות שהאביר ימשיך לדהור הלאה...

גילי בר ויעל דורון